רגשות אשם - הרעל הפנימי שהורס את הבריאות

מי לא מכיר אותם?
עוד כילדים קטנים, אנחנו ממש מואכלים ברגשות אשם..
אפילו , האמת ובכנות, מצאתי את עצמי ברגעי יאוש קשים
אומרת - "תתביש.. תראה מה עשית..."
מודה. כשזה יוצא לי מהפה, אני נמצאת בכזה קושי פנימי
ובכזו תחושת תסכול, שרק ברגעים כאלו זה בא.
כשאני באיזון, מלאת כוחות, חיובית - לא אגיד כאלו דברים..

אז קל לכתוב את זה כשהילדים לא בבית, וכשהם קצת גדלו,
וכשהריבים היומיומיים הם כבר לא נוכחים כמו פעם.
אבל - עם תהליך ממוקד ונכון, אני בטוחה! שגם כשיש ילדים קטנים
שרבים, אפשר לעשות הרבה יותר טוב,
ובעיקר לא לחיות בתוך המעגל של :
משהו לא עובד לי טוב - תחושת תסכול - רגשות אשמה-כעס החוצה-כעס פנימה - רגשות אשמה - משהו לא עובד לי
הייתי במעגל הזה המון שנים.
אני לא בתוכו כבר זמן רב בשנים האחרונות.

המפתח ליציאה מהמעגל,
איך לא, ומה לעשות כמה שזה נשמע פשוט - זה מורכב..
ובכל זאת. המפתח:
קבלה עצמית ואהבה עצמית. 
בכל רגע של ביקורת ושיפוט - אני חוזרת לתחושה נמוכה, פחות טובה עם עצמי.
בכל רגע כזה - אני מחפשת פורקן להר הגעש שמאיים על נפשי מבפנים.
והרבה פעמים זה יתבטא בכעס.
כשהוא לא יוצא - הוא מוכנס לגוף..
והרעל המזוקק ביותר שאנחנו מזריקים לעצמנו הוא לא סוכר -
הוא כעסים. אלו עובדים על כל המערכות,
ולאט לאט גורמים לגוף להחלש, לחלות, להתמוטט..

אם לא הייתי מאמינה שניתן לשנות
לא הייתי כותבת.
אם לא הייתי חווה את השינוי על עצמי ועל משפחתי
גם לא הייתי כותבת.
אבל אני חווה אותו, חיה אותו, ורוצה מאד
להעביר אותו הלאה...