לאהוב - זה פשוט וקל (?....!)

ראיתי היום אמא בתחילת דרכה...
בחורה מתוקה, עם תינוקת בוכיה בת חודשיים..
האם התנדנדה וחזרה שוב ושוב על המנטרה - שששש
להרגיע את מי?
האם ה-שששש הניצחי שלנו הוא בשביל הילד? בשבילנו שקשה לנו להכיל בכי?
אז זו שאלת מיליון הדולר - להכיל את מי הכי קשה לנו?
את חוסר האונים שלנו כהורים שילדיהם בוכים ואין לנו פתרון קסם
כמו שאנחנו אוהבים?
את התסכול? את זה שחיוך זה דבר יותר קל? מקובל?
כמה שנים עברו עד שהצלחתי להכיל בכי, תלונה, חוסר ידיעה
ולא לספק מיד פתרון...
האמת - אני עדיין פונה תמיד לאוטומט.
איזה מזל שיש לי ילדים שלא מוותרים לי
על השינוי,
על ההכרח לגדול כדי להיות מסוגלת לשמוע, להקשיב, להכיל...