יום ראשון, 15 במרץ 2015

איך לבחור מטפל/מאמן? ↔
זו שאלה שחוזרת אלי שוב ושוב לאחרונה.
זו שאלה סופר משמעותית . קודם כל הרבה לא יודעים מה ההבדל וגם רב הבלבול בין התחומים. 
אז לפני הכל ולפני שבודקים ידע וכו', , הבטן שלנו יודעת להרגיש הרבה דברים.
לאינטואיציה חלק מרכזי בהחלטה .
אם אנחנו מרגישים נינוחות, התרווחות, חופשיות להגיד כל דבר, פתיחות –
זה סימן ראשון שהבנאדם שמולנו מתאים לנו.
יציאה מפגישה בתחושה טובה של התעניינות הדדית,
של מחשבות חדשות, של תובנות שקודם לא היו,
תחושות של התחדשות הכוחות ורעננות – כל אלו מעידים על פגישה טובה.
בעיני זהו דייט לכל דבר .
בדיקה הדדית של התאמה ויכולת לעשות תהליך משותף.
ההבדלים בין מאמן ופסיכולוג אני מקווה שברורים.
פסיכולוגיה לומדים באוניברסיטה, וזוהי הכשרה ארוכה ויסודית מאד.
יש גם פסיכולוגים שלמדו אימון , ועובדים עם כלים ממוקדים תוצאה יותר.
אימון זו הכשרה קצרה הרבה יותר, כמה חודשים,
ומתמקדת בכלים להנעת האדם ליצירת המציאות בתחומים שונים.
מעבר להכשרה הקצרה, גם העומק והידע כמובן שונים לגמרי.
וישנם המטפלים בתחומים שונים – NLP, CBT ועוד,
גם הם למדו מס' חודשים בקורסים ולרוב משלבים דרכים שונות.
וישנם אנשים שעובדים בכלי טיפול שונים לאורך שנים רבות,
ובמקביל עוברים תהליכי התפתחות המכשירים אותם להבין
באופן עמוק ורב ממדי את האדם,
הרבה גם דרך התהליך האישי שהם עוברים.
יחד עם זאת, עדיין המרכיב האנושי של מי הבנאדם
ומה הוא מביא איתו מלבד ידע הוא מהותי ביותר.
ראיתי מטפלים בכירים שלא הועילו במאום,
ומאמנים חדשים שעשו ניסים. וראיתי גם ההיפך.
אחד הדברים הכי חשובים בעיני הוא לראות שהמטפל/מאמן
חי את מה שהוא מדבר עליו.
לא יכלתי ללמוד אהבה ממי שלא ידע מה זו אהבה.
ולא יכולתי ללמוד שפע, שפה חיובית,
קבלה עצמית והפחתת ביקורתיות ממי שחי בתוך חוויה של חוסר,
ביקורת עצמית וחוסר קבלה.
נכון שאני לאחר כל כך הרבה שנים מזהה את זה במהירות.
אבל גם אתם, אם אתם מפעילים את הכלי הכי חשוב שלכם ומקשיבים לו – האינטואיציה – תדעו המון דברים.
אני ואת~ה נשנה. ביחד. 

יום ראשון, 1 במרץ 2015

כשאני חושבת על חיי, אני רואה שהם היו מלאי ביקורת. 
כל יום אני מתמודדת מול השיפוט הפנימי שלי , והביקורת החיצונית שלי על העולם. 
ביקורת – מאיפה היא באה ואיך היא כל כך נוכחת בחיינו?
כרגיל, זהו מצב נלמד שאנחנו מחקים אותו ממקורות החיקוי שלנו –
דמויות מפתח שליוו את חיינו. שיחה ביקורתית היא ממש משהו שלומדים מהגיל הצעיר ביותר. תעשה ככה ולא ככה. ... למה עשית מה שעשית.. תזהר! וכו' וכו'.
בנוסף, זוהי שפה, דרך התבוננות בעולם, 
שמבדלת, שנותנת לנו להרגיש "משהו" ביחס לאחרים.
אצל רבים מאיתנו הביקורת אלו המשקפיים העיקריים
דרכם הם מתבוננים על העולם,
ושהם חווים ביחס לעצמם.
זוכרים את החוויה שאתם יוצאים מתרגשים מסרט,
וכבר ביציאה מישהו מנתח את הסרט בידענות וקוטל אותו?
זאת אומרת מעביר עליו ביקורת קשה?
ואז חושבים עליו שהוא מרגיש חכם, בעל ידע, מורם מאחרים שלא מנתחים??
ואיך את הרגשת?
לי היום זה עושה עצוב שאנשים לא נותנים לעצמם להינות.
פעם, הייתי ישר חושבת שבטח לא הבנתי משהו –
זאת אומרת ישר העברתי על עצמי ביקורת שאני לא מספיק חכמה..
אז מה עושים?
מתחילים קודם כל, לשים לב למילים שאנחנו אומרים,
ולטון שבהם הן נאמרות. אחר כך, מתחילים להרחיב את נקודת המבט,
ולהתבונן על כל דבר מכמה כוונים.
זה כבר גורם למחשבה להיות מגוונת יותר, גמישה.
ומתחילים לעצור כמה פעמים ביום, לשים לב מה נכנס למחשבותינו, והאם זה מה שאנחנו רוצים שיהיה שם.
אני ואת~ה, נשנה. ביחד. ענבל מיוחס