ענבל מיוחס - פנים אל פנים

סיימתי היום סדנה נוספת לחיילים לקראת שחרור..
היו שם שניים , בן ובת, שהזכירו לי את החשיבות הגדולה של עבודתי בעולם 
והיכולת המיוחדת של הכלי שלי - "תודעת קוד הקיום"
לראות את הייחודיות בכל אדם - ולהראות אותה לו..

כמה קשה להיות שונים, מיוחדים, בעיקר בגילאים הצעירים, 
כשהתחושה של השונות והאחרות ובעיקר הבדידות
כל כך קשה מול הרצון להיות אהוב ומקובל חברתית..
(גם כשמתבגרים זה בכלל לא קל)
כשהמחיר שנגבה סביב האישיות הכל כך מיוחדת, 
שמקפלת בתוכה יכולות גבוהות מאד של ראיית האדם לעומק, 
של ריפוי, של הילינג בכל הרמות, של ידיעת מסרים מעולמות עליונים וקריאה אינטואיטיבית של המציאות והאנשים שסביב
 של ידיעה מה הזולת מרגיש ואינסוף רגישות 
של יכולות אמנותיות נשגבות ושל הבנה עמוקה של יופי
של יכולת לגעת עמוק בנפש האדם וליצור הבנה ותהליך - 
כל אלו מפוספסים על מזבח הפגיעות, 
על התחושה שאתה לא מובן, 
על ההרגשה שמה שלא תגיד זה לא יוצא מדויק.
החוויה המרכזית של אנשים כאלו,
שרבים מהם הופכים עם השנים למטפלים ומרפאים בדרכים שונות, 
היא של שקיפות. 
העולם לא רואה אותי. 
אבל גם אני לא יודע מה מיוחד בי - זאת אומרת לא רואה אותי..

במעגל השבוע לאנשים מבוגרים היתה אשה טובת לב מעין כמוה...
כולם ראו את זה, וידעו את זה.. 
בשיחה שניסיתי להראות לה את תכונותיה המיוחדות
לקח לה זמן רב להגיע ו"להודות" בנפשה הטובה
וביכולת העזרה האינסופית שבה לאחרים...

אז כשבני שאל אותי, למה אני עושה את מה שאני עושה, 
אמרתי לו שאני רוצה שאנשים ידעו מי הם. שידעו את הייחודיות שבהם.
שילכו בעולם כשצו "דע את עצמך" משמש להם נר וכיוון, 
והם לא שוכחים לרגע ולא נותנים לאף אדם או מצב לבלבל אותם בידיעה הזו..
כן. גם אני עושה את התהליך הזה. יום יום.
וזו שליחותי בעולם. 
וזה היעוד שלי..( לפחות חלק גדול ממנו)