ענבל מיוחס - פנים אל פנים

כשאני חושבת על חיי, אני רואה שהם היו מלאי ביקורת. 

כל יום אני מתמודדת מול השיפוט הפנימי שלי , והביקורת החיצונית שלי על העולם. 

ביקורת – מאיפה היא באה ואיך היא כל כך נוכחת בחיינו?
כרגיל, זהו מצב נלמד שאנחנו מחקים אותו ממקורות החיקוי שלנו –
דמויות מפתח שליוו את חיינו. שיחה ביקורתית היא ממש משהו שלומדים מהגיל הצעיר ביותר. תעשה ככה ולא ככה. ... למה עשית מה שעשית.. תזהר! וכו' וכו'.

בנוסף, זוהי שפה, דרך התבוננות בעולם, 
שמבדלת, שנותנת לנו להרגיש "משהו" ביחס לאחרים.

אצל רבים מאיתנו הביקורת אלו המשקפיים העיקריים
דרכם הם מתבוננים על העולם,
ושהם חווים ביחס לעצמם.
זוכרים את החוויה שאתם יוצאים מתרגשים מסרט,
וכבר ביציאה מישהו מנתח את הסרט בידענות וקוטל אותו?
זאת אומרת מעביר עליו ביקורת קשה?
ואז חושבים עליו שהוא מרגיש חכם, בעל ידע, מורם מאחרים שלא מנתחים??
ואיך את הרגשת?
לי היום זה עושה עצוב שאנשים לא נותנים לעצמם להינות.
פעם, הייתי ישר חושבת שבטח לא הבנתי משהו –
זאת אומרת ישר העברתי על עצמי ביקורת שאני לא מספיק חכמה..

אז מה עושים?
מתחילים קודם כל, לשים לב למילים שאנחנו אומרים,
ולטון שבהם הן נאמרות. אחר כך, מתחילים להרחיב את נקודת המבט,
ולהתבונן על כל דבר מכמה כוונים.
זה כבר גורם למחשבה להיות מגוונת יותר, גמישה.

ומתחילים לעצור כמה פעמים ביום, לשים לב מה נכנס למחשבותינו, והאם זה מה שאנחנו רוצים שיהיה שם.

אני ואת~ה, נשנה. ביחד. ענבל מיוחס