יום שני, 12 בינואר 2015

הורות באתגר - התפתחות אישית דרך הורות

כל בוקר אני מתחילה בנשימה עמוקה. ההורות שלי באתגר גבוה.
הבן שלי לא מוכן ללכת עם בגדים ארוכים....
אתם מבינים, בכל החורף הזה, פעם אחת הוא יצא עם חולצה ומכנסיים ארוכים
(בטח שלא מעיל, כובע וכו')
עזבו שבהסעה הילדים מסתכלים כל בוקר בשוק
והאמהות מנידות בראשן ובטוחות שהוא גדל בבית מוזנח..
אני צריכה להתעמת כל בוקר
עם הרגשות הפולניים שלי.
לחוש את הקור הצורב ולשחרר אותו לדרכו כרצונו
כי גם כשאני  מתעקשת הוא לא מוותר ומשאיר את החולצה על המיטה בדרכו החוצה...
אז מה עושים??
אני מזכירה לעצמי שהוא זה הוא, ולא אני (וכנראה הרבה פחות רגיש...בטוח הרבה יותר חזק)
רואה את החוזקה שלו, ואת הכוחות האדירים שלו להיות אינדבידואל
ומיוחד, ולשלם את המחיר על זה,
ולהיות שלם עם עצמו ביחד עם זה...
ומזכירה לעצמי שאני מגדלת אותו להיות מי שהוא,
גם אם במילים זה לא תמיד נאמר..
ורואה את היכולת שלי להכיל, לתת מקום לאחרות הזו שבאה דרכו - גדלה
ומזכירה לעצמי,
שזה נקרא לגדול. להתפתח. להשתנות.
זה מה שנקרא - לאפשר...

2 תגובות:

  1. אני מכירה את זה מכוון אחר:
    ביתי המתוקה, מדי בוקר אני מסרקת אותה, שואלת אותה צמות או צמה?... "קוקו"
    טוב, אז אני עושה לה קוקו והיא מתעקשת למשוך קבוצת שיער שנופלת על צדודית הפנים, ובדרך לבית הספר אני שמה לב שגם את הגומיה היא מושכת רחוק למטה כך שרב השיער מפוזר ונותרת קבוצת שיער קטנה בגומיה...
    נו מה...

    השבמחק
    תשובות
    1. מה שבטוח שסטיילינג והבנה איך זה יפה כבר יש לה משלה.. מקסימה

      מחק